בינר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.11.12 בחולון.

2. לטענת התובע, יצא מחניה והשתלב בכביש. לאחר כעשרה מטרים של נסיעה ישר הבחין ברכב הנתבעת מגיח במהירות מאחור. התובע טען כי הנהגת ברכב הנתבעת בניסיון לעקוף את רכבו עלתה על קו הפרדה מוגבה המצוי במקום, איבדה שליטה וחזרה לנתיב נסיעתו עוד בטרם סיימה את העקיפה ופגעה ברכבו לאורך דלת הנהג. הנהגת סירבה למסור פרטים, ניסתה לברוח מהמקום והתובע נאלץ להזעיק משטרה למקום.

3. הנתבעת טענה כי הנהגת שנהגה ברכב הנתבעת נסעה ברחוב כאשר לפתע יצא התובע מחניה שבצדו הימני של הכביש, בחוסר זהירות וכך ארעה התאונה. הנתבעת הכחישה כי הנהגת ברחה מהמקום וטענה כי הנהגת המשיכה בנסיעה מעט עד שניתן היה לעצור הרכב בבטחה והחליפה פרטים עם התובע.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה יצא מחניה המקבילה למדרכה ולאחר שכל רכבו כבר השתלב בכביש והחל לנסוע במקביל למכוניות החונות לפתע הבחין בנהגת ברכב הנתבעת נוסעת במהירות גבוהה מאחוריו, עולה על קו הפרדה מוגבה, מאבדת שליטה ופוגעת ברכבו מהצד. התובע טען כי בעקבות המכה נהדף רכבו ורכב הנתבעת המשיך בנסיעה ונעצר לאחר מספר מטרים. לאחר התאונה הנהגת היתה בהלם ולא דיברה איתו אך לפתע החלה לנסוע ולברוח מהמקום והוא נאלץ לרדוף אחריה, לחסום נתיב נסיעתה ולהזעיק משטרה על מנת לקבל פרטיה.

אשת התובע, העידה אף היא כי בעלה יצא מחניה ולאחר שכבר השתלב בכביש ורכבו היה ישר, הבחינה לפתע במקביל למכוניתם במכונית הנתבעת הנהוגה ע"י הנהגת כשהיא עולה על קו ההפרדה ופגעה בכנף מכוניתם. כתוצאה מהחבטה נדפה מכוניתם מעט הצידה. לאחר התאונה, בעלה ניסה לדבר עם הנתבעת אך לא ניתן היה ואז ברחה הנהגת מהמקום, הם רדפו אחריה במכוניתם ולאחר מכן הזעיקו את המשטרה.

5. הנהגת ברכב הנתבעת העידה כי נסעה ברחוב ולפתע חשה בחבטה. ניסיון לדלות מהנהגת גרסה סדורה ופרטים באשר לאופן קרות התאונה לא עלה בהצלחה ולבסוף טענה כי כנראה שהתובע יצא ממקום חניה, אך הנהגת לא היתה בטוחה בכך וטענה כי כלל לא הבחינה בו קודם לתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו יצא מחניה, השתלב בתנועה ורק לאחר מספר מטרים הגיח רכב הנתבעת מאחוריו, בניסיון לעוקפו עלה על קו הפרדה מוגבה איבד שליטה פגע ברכבו, הדפו והמשיך בנסיעה ולאחר מכן הנהגת ברכב הנתבעת היתה בהלם ובהמשך ברחה מהמקום עד שנעצרה ע"י התובע שהזעיק משטרה. עדות התובע נתמכה בעדותה של אשתו שאף היא היתה מהימנה ועקבית. יש לציין כי התובע ואשתו השתמשו במונחים שונים לתיאור התאונה, דבר המחליש את החשש לתיאום עדויות.

שלישית, עדות הנהגת ברכב הנתבעת היתה בלתי עקבית ולא מהימנה. הנהגת שאומנם טענה כי מתקשה בדיבור, דיברה באופן שוטף אך לא הצליחה לתאר את אופן קרות התאונה וזאת על אף שאלותיי הרבות כשהיא חוזרת שוב ושוב על הטענה כי נסעה ולפתע חשה חבטה. גרסה שאינה מסתדרת עם העובדה הפשוטה כי התובע היה לפניה וגם אם נקבל את גרסת הנתבעת בכתב ההגנה, היה על הנתבעת להבחין בו עוד קודם לקרות התאונה ופגיעה בכנף הימנית של רכבו. העובדה כי לא הבחינה בתובע כלל בטרם חשה בחבטה, איננה עולה בקנה אחד גם הגרסה בכתב ההגנה.

רביעית, בריחת הנתבעת מהמקום אף היא מעידה על אחריותה לאירוע. הנהגת טענה כי נסעה מאחר וסברה בטעות כי התובע מסמן לה להמשיך לנסוע. אך, לאור כך שגם לרכבה נגרמו נזקים, לא סביר הדבר, כי אף אם ויתר התובע על נזקיו, לא תבקש הנהגת פרטי התובע על מנת לתבוע בגין נזקיה.

תמונות הנזק אף הן מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, הוא נסע במקביל למכוניות החונות והנהגת ברכב הנתבעת עלתה על קו ההפרדה המוגבה לצידו השמאלי, איבדה שליטה, פגעה ברכבו, הדפה אותו מעט והמשיכה בנסיעה עד שנעצרה. יש לציין כי גם בתמונות שצולמו מייד לאחר התאונה נראה רכב התובע עומד במקביל לרכבים החונים, קרי מקום החניה ממנו יצא כבר לא נראה בתמונות, וכן הרכב מוטה מעט ימינה דבר העולה בקנה אחד עם גרסת התובע לפיה רכבו נהדף מעט כתוצאה מפגיעה הנהגת ברכב הנתבעת.

סבורה אני כי היה על הנהגת ברכב הנתבעת לנסוע בערנות ובזהירות לנוסעים סביבה בפרט כאשר רכב התובע נוסע לפניה ולהימנע מנסיעה מהירה ועליה על קו הפרדה מוגבה בניסיון לעקפו. סבורה אני כי חוסר הזהירות בו נהגה הנהגת גרם לה לאיבוד שליטה ופגיעה ברכבו של התובע.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 5,793 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 28.1.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: